ביקורת ספר ; המרחק בינך לביני / סוזן ויגס

ריס, סטודנטית לרפואה, שמאמינה כי טובת המטופל מעל הכל, נפגשת בחדר טראומה עם ג'ונה שנפצע קשה, וקיילב הדוד החתיך שהוא האפוטרופוס של ג'ונה. קיילב לבוש כמו בני האמיש ויש בנו שהו מיוחד ומסתורי שמושך את ריס לפתוח את צפונות ליבה ולהעלות בפניו את ההתלבטויות שיש לה בנוגע להמשך דרכה בחיים.

קיילב, גבוה, שרירי, בלונדיני, שמאוד בולט בסביבתו, חזר להתגורר בקהילה אחרי שהבטיח לאחיו, על ערש דווי, שידאג לגדל את ילדיו על פי אמונתו של האח שנהרג עם אשתו במהלך שוד. זאת על אף ילדותו המורכבת, ונטיית ליבו להתרחק משם.

מורכבות החיים בקהילה סגורה עם חוקים נוקשים, מתנגשת במורכבות החיים של אישה חכמה ומוכשרת שיש לה הכול, כולל הורים תומכים ומרופדים באמצעים. ריס היפה והמוכשרת מרגישה תקועה בלימבו של של עבודה והישגים, כדי להתאים לציפיות הוריה שהשקיעו בה הרבה ומחכים לתוצאות שישביעו את רצונם.

גם ריס וגם קיילב מרגישים את המשיכה ביניהם ומבינים שהקשר לא יוכל לעבוד כי הפערים ביניהם גדולים מידי ומאיימים על הקרובים להם, ואף מסכנים את עתידם. אבל הדברים שקורים מאלצים אותם לבחון שוב את החלטות שלהם.

זה סיפור רגיש על חיבורים בין אנשים, על כוונות טובות, ולשמחתי, כמעט חף משיפוטיות.

הספר גירה אצלי רצון לבקר בפילדלפיה ובסביבותיה.

מקווה שתהינו ממנו, כמוני.