הספר "שירת סרטני הנהר" שכתבה דליה אוונס היה רב מכר, ולא במקרה.
קאיה, גיבורת הספר, גדלה בשנות השישים בארצות הברית, בשולי העיירה, בביצות. היא נותרה לבדה, אחרי שכל משפחתה שמראש סבלה מתפקוד לקוי, התפרקה לה, באזור לא ידידותי במיוחד שכולו ביצות, גאות ועשב. אומנם הרשויות ניסו לביית אותה אבל היא התחמקה מהם שוב ושוב. את השכלתה רכשה באופן עצמאי בעזרת טייט, שהיה חבר טוב, ודרך אהבתם המשותפת לטבע ולחיי הביצה. הוא לימד אותה קריאה וכתיבה, וקצת תיווך את העולם עבורה.
אבל בעיירה לא אהבו את הילדה המוזנחת, וממה ששונה - בדרך כלל מפחדים, והרגשות השליליים הללו באו לידי ביטוי כשנמצאה גופתו של צ'ייס, הבן המוכשר של אחת המשפחות הנחשבות בעיירה.
סיפור ההתבגרות של קאיה, ובסופו המשפט רווי היצרים, הוא סיפור מיוחד ומעורר מחשבות על רמת הסובלנות שיש לנו לאחרים, ועל החמלה שאנחנו לא תמיד מגלים כלפי אלה שהחיים שלהם קשים ושונים מהחיים שלנו. על דעות קדומות, ועל הכנסת אנשים לתבניות.
זהו סיפור מיוחד שמתרחש בשנות השבעים בארה"ב הגזענית והשמרנית, ומזכיר קצת את הספר "טירת הזכוכית", בהקשר של צמיחה מתוך משפחה לא מתפקדת.
על הספר הזה יצא גם סרט, ולמרות שהוא לא מצליח להציג את כל מה שמובא בספר, הסרט מצוין ומצליח להראות סיפור מורכב.
מומלץ לעובדים סוציאליים, מחנכים והורים, ולכל מי שרוצה להתרגש ולקבל השראה שניתן להצליח למרות תנאי פתיחה גרועים, ושחמלה עושה פלאים.